Access

You are not currently logged in.

Access your personal account or get JSTOR access through your library or other institution:

login

Log in to your personal account or through your institution.

If You Use a Screen Reader

This content is available through Read Online (Free) program, which relies on page scans. Since scans are not currently available to screen readers, please contact JSTOR User Support for access. We'll provide a PDF copy for your screen reader.

The evaluation of anaerobic ability among ball players / מבחנים למדידת היכולת האנאירובית בענפי כדור

יואב מקל, אורן מחנאי, אלון אלייקים, Y. Meckel, O. Machnai and A. Eliakim
Movement: Journal of Physical Education & Sport Sciences / בתנועה: כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט
Vol. ט‎, No. 2 (תשס"ט / 2009), pp. 174-186
Stable URL: http://www.jstor.org/stable/23635636
Page Count: 13
  • Read Online (Free)
  • Cite this Item
Since scans are not currently available to screen readers, please contact JSTOR User Support for access. We'll provide a PDF copy for your screen reader.
The evaluation of anaerobic ability among ball players / מבחנים למדידת היכולת האנאירובית בענפי כדור
Preview not available

Abstract

הערכת היכולת האנאירובית של ספורטאי נעשית על ידי ביצוע מאמץ מרבי המתנהל בטווחי זמן קצרים. אחד ההליכים המקובלים ביותר למדידת יכולת זו הוא המבחן האנאירובי של וינגייט הכולל דיווש מרבי על אופניים ארגומטריים במשך 30 שנ'. ואולם בעוד מבחן וינגייט מתנהל כיחידת מאמץ רציפה אחת, רבים ממקצועות הספורט מתנהלים כקטעי פעילויות עצימות כשביניהן הפסקות למנוחה. אי לכך הרלוונטיות של מבחן וינגייט הרציף כהליך אמין ותקף המייצג את היכולת האנאירובית של ספורטאים העוסקים בענפי ספורט בעלי אופי מקוטע, מוטלת בספק. המחקר הנוכחי בוצע כדי לבדוק את הקשר שבין מדדי הביצוע במבחן וינגייט לבין מדדי הביצוע המקבילים של שני מבחנים הבודקים סדרת ספרינטים (מס"ס) קצרים מרביים כשביניהם הפסקות למנוחה. במחקר השתתפו 33 כדורגלנים צעירים (בני 17-19) החברים בליגת העל הישראלית לנוער בכדורגל. הנבדקים ביצעו 3 מבחנים בסדר אקראי, כדלהלן: המבחן האנאירובי של וינגייט, מס"ס בעל חזרות רבות וקצרות (12×20 מ' עם 20 ש' מנוחה) ומס"ס בעל חזרות מעטות וארוכות (6×40 מ' עם 30 ש' מנוחה). תוצאות המחקר הראו כי המתאמים בין מדדי ביצוע מקבילים של מבחן וינגייט לבין כל אחד משני המס"ס לא היו משמעותיים או היו משמעותיים במידה מועטה בלבד (r= -.42--47, p<.05). בנוסף, המתאמים בין מדדי ביצוע מקבילים של שני המס"ס היו משמעותיים במידה בינונית (r=.41-.71, p<.05) בלבד. לאור התוצאות שנתקבלו יש יסוד להניח ששני סוגי המבחנים — מבחן וינגייט ומבחני המס"ס, בוחנים, כל אחד יכולת ביצועית אנאירובית שונה ואף אחד מהם אינו יכול להוות תחליף לאחר ככלי לבדיקת יכולת אנאירובית. עוד נמצא כי מבחני מס"ס אינם מהווים מקשה ביצועית אחידה אחת, והם שונים זה מזה בהתאם למשתני הפעילות הספציפית, כגון: מספר החזרות ואורכן, ומשך המנוחות שבמהלך המבחן. כמסקנה סופית מן המחקר הנוכחי ניתן להניח שכדי לקבל מידע אמין לגבי היכולת האנאירובית של ספורטאי יש להתאים את סוג המבחן ואת אופיו לסוג הפעילות ולדפוסי התנועה הספציפיים המאפיינים את התחום שבו עוסק הספורטאי. Traditional tests for the evaluation of anaerobic capabilities are usually made up of a single continuum effort that lasts a few seconds. One of the most popular and reliable anaerobic tests is the Wingate Anaerobic Test (WAnT), which measures a continuous 30-second all-out exercise. However, the physiological application of this test for intermittent-type sports such as ball games is questionable. The present study was conducted in order to examine the relationships between performance indices of the WAnT and matched performance indices of two different protocols of a repeated sprint test (RST). Thirty-three late adolescent (age = 17.4±.8) trained male soccer players participated in the study. The participants performed three tests in random order, as follows: the WAnT, short interval RST (12 x 20 m, with 20 s rest), and long interval RST (6 x 40 m, with 40 s rest). Relationships between anaerobic indices of the WAnT and performance indices of the two RSTs in the present study demonstrated non-significant to low correlations (r= -.42 — -.47, p<.05). In addition, correlations between matched indices of the two RSTs were only moderately correlated (r= .411 — .709, p<.05). The findings of the present study suggest that the anaerobic performance of repeated efforts imposes different physiological stress than a single prolonged activity, and thus may reflect different performance capabilities. Therefore, one of these tests cannot serve as a substitute for the other when evaluating the anaerobic capabilities of athletes. In addition, the RST protocol should consist of variables that replicate the athlete's specific sport activity pattern.

Page Thumbnails

  • Thumbnail: Page 
174
    174
  • Thumbnail: Page 
175
    175
  • Thumbnail: Page 
176
    176
  • Thumbnail: Page 
177
    177
  • Thumbnail: Page 
178
    178
  • Thumbnail: Page 
179
    179
  • Thumbnail: Page 
180
    180
  • Thumbnail: Page 
181
    181
  • Thumbnail: Page 
182
    182
  • Thumbnail: Page 
183
    183
  • Thumbnail: Page 
184
    184
  • Thumbnail: Page 
185
    185
  • Thumbnail: Page 
186
    186